פסק-דין בתיק עמ"ש 17868-09-10

השופטת ש' שטמר - אב"ד

1.         תוקפו של הסכם בין אחים, לפיו חילקו האחים את רכוש הוריהם, בעוד ההורים בחיים, ותוקפה של מתנה מרכוש ההורים, שניתנה מאח אחד, בהשתמשו ביפוי כח שהיה לו מאת אביו, לאח אחר  -  אלו הן עיקר הסוגיות העולות בערעור זה. התשובה לשאלות אלו תוביל להכרעה במחלוקת בין הצדדים: אם קיימת למערער זכות לקבל דמי שימוש ראויים מאחיו המשיב בנכס מנכסי ההורים.   

רקע עובדתי שאינו  במחלוקת

2.         המערער (להלן " מ'") והמשיב 1 (להלן " א'") הם אחים. המשיבה 2 היא אשתו של המשיב 1.  למ' ולא' עוד חמישה אחים וארבע אחיות (אחת האחיות - תגריד - נפטרה). אוסיף כאן כי המחלוקת בתיק זה איננה אלא מקטע של מחלוקת קשה בין האחים לבין א' ובין האחים לבין האב, שבינתיים הלך לעולמו, א', האם והאחיות. בבסיס המחלוקת עומד רכוש ההורים, שהבנים ביקשו לחלקו ביניהם בעוד ההורים בחיים. על רקע זה הוגשו מספר תביעות נוספות, שלא כאן המקום להתעכב עליהן.

3.         בענייננו, מ' הגיש תביעה נגד א' ואשתו לשלם לו דמי שימוש ראויים בסכום של 113,400 ש"ח, שחושבו לפי 300$ לחודש, בגין החזקתו של א' ואשתו, בתקופה בין 10/1998 ועד 9/2005, במשרדים בקומה האמצעית של האגף הדרומי של בניין בכפר ירכא, הידוע כחלקה 1 ו-2 בגוש 73502 מבנים 45, 13 ו-21. המשרדים נמצאים, כאמור, בקומה האמצעית, בה יש גם מחסנים וחדר שינה של אם המשפחה. מעליהם מחזיק מ' בדירת מגוריו.  

המקרקעין הללו אינם רשומים בלשכת רישום הקרקעות, כיוון שעדיין לא עברו הסדר.

4.         את תביעתו עיגן מ' בשני מסמכים: הראשון הוא הסכם מ-12/9/98 (להלן " מסמך החלוקה"); השני הוא יפוי כח כללי נוטריוני מיום  21/4/02 שעשה האב לטובת הבן הבכור - נ' (להלן  "יפוי הכח") ושהבן הבכור השתמש בו כדי להעניק למ' את הזכויות במשרדים בהסכם שכונה "הסכם מתנה" נושא תאריך 6/5/03 (להלן "הסכם המתנה").

            עוד בהיות האב בחיים, התגוררו הבנים בחלקים שונים של הבניין ושל מקרקעין נוספים של ההורים ואף ניהלו בהם עסקים. על מנת לחלק ביניהם את המקרקעין של המשפחה וליישב  את הסכסוך באשר לדרישותיו של כל אחד מהם, התאספו שבעת האחים (האחיות לא נכחו) ב-12/9/98 בביתו של האח ש' בנהריה. באותו מעמד נרשם מסמך, אשר ייחד נכסי מקרקעין מרכוש ההורים לכל אחד מהבנים, וכל הבנים חתמו עליו. בנושא שהוא מענייננו, הגיעו האחים להסכמה לפיה יקבל מ' את הבניין הישן, כולל קומת המגורים וקומת המשרדים עם המטבחון, המחסן וחדר השינה של האם.

המחלוקת היא אם א' הסכים כי למ' תיהיה זכות לדמי שכירות מידיי, עוד בחיי ההורים, עבור המשרדים, שנמצאו בחלקו של מ' ושהוחזקו על ידי א'. בהסכם מופיעה פסקה כדלקמן:

"הבניין הישן כולו שייך למ' כולל קומת המגורים וקומת המשרדים עם המטבחון והמחסן וחדר השינה של האמא עוברים לבעלות מ' האח הקטן בטאבו.

לס' ולמ' הזכות לבקש ולדרוש שכרות (כך במקור ש.ש) מקום או פינוי המקום ולמ' וס' רשאים להשכיר לאחים אחרים או אדם אחר".

בסוף פסקה זו הופיע המשפט, שהוא במחלוקת: "רק לאחר פטירת ההורים ועדיפות לשוכרים עכשיו" (להלן " פסקת ההסתייגות").

בסוף המסמך מופיעה חתימת האחים  ולאחריה חתימת ההורים, שלא נכחו באותו מעמד, אולם הוסיפו חתימתם מאוחר יותר.

5.         מ' טען שפסקת ההסתייגות הוספה מאוחר יותר, לאחר שכל האחים חתמו ולאחר שהתפזרו והשאירו את המסמך בידי האח ס' על מנת שיחתים את ההורים ויתנו לעורך הדין. שאר האחים למעט הנתבע, הסכימו ככל הנראה לטענת מ' ולפיכך, כתבו מסמך נוסף מיום 9/1/00 שהוכתר בכותרת "תוספת להסכם המסומן באות א' מתאריך 12/9/98 (להלן- " התוספת להסכם החלוקה"), ובו הובהר כי:

"בפסקה האחרונה המסדירה את נושא השכירות הוסף המשפט האומר: "וזה רק לאחר פטירת ההורים ועדיפות לשוכרים עכשיו" ללא הסכמת הצדדים, לאחר שכבר חתמו על ההסכם קודם לכן".

על התוספת חתמו כל האחים למעט א'. ההורים אינם חתומים על התוספת להסכם החלוקה.

6.         מ' דרש לאורך השנים את דמי השכירות מא', שסרב לדרישה. בין היתר, מ' אף שלח מכובדים אל א', על מנת לשכנעו לפנות את המשרדים או לשלם דמי שכירות בגינם.

7.         באשר למסמך השני, יפוי הכח, הרי זה יפוי כח נוטריוני נושא תאריך 21/4/02, מהאב לאח הבכור, נ', לפיו הותר לנ', כמקובל ביפויי כח מעין אלו, לחתום בשם האב על כל מסמך (יצויין כי הקריאה במסמך  יפוי הכח קשה ביותר עד בלתי אפשרית). 

מ' טען, כי מאחר שא' סרב לפעול על פי הסכם החלוקה ודחה את דרישותיו של מ' שישלם לו דמי שכירות ראויים או יפנה את המשרדים, החליט נזיה לעשות שימוש ביפוי הכח הנוטריוני שהיה לו, וביום 6/5/03 העניק נזיה את המבנה במתנה לאחיו מ' בחותמו בשם האב על "הסכם מתנה".